איך נוגעים בלב?
איך הופכים זיכרון לחוויה חיה של שייכות, אחריות ושליחות?
טקס יום השואה בנושא המשפחה מזמן לנו שער מיוחד – לעבור דרכו מן הידע אל הרגש. כשהסיפור נטווה דרך משפחה, הוא כבר אינו עדות רחוקה, אלא מציאות אנושית קרובה: פנים, קולות, בחירות, אהבות. דרך הפרטים הקטנים והסיפורים האישיים, הבנות לא רק לומדות – הן מתחברות, מזדהות, ונושאות את הזיכרון הלאה.
הטקס שהתקיים היום, בהובלת שכבת ט׳, היה פסגה חינוכית של ממש. בתוך ימים מורכבים, בצל מלחמה ומתוך שגרת אי־שגרה, השכבה בחרה להתכונן, להעמיק וליצור – ולא לוותר. ומתוך העמל הזה נולד רגע מזוקק של משמעות.
רגע שבו הזיכרון קיבל פנים.
רגע שבו המשפחה הפכה לסיפור חי.
רגע שבו התעוררה שליחות.
תודה גדולה לפזית, רכזת השכבה, על הובלה מסורה ואמונה בדרך;
לעידית, שסיפור משפחתה עם המעילים האדומים קיבל מקום של זיכרון והנצחה;
לענהאל אוזן המוכשרת, על יצירת הסרט על משפחתה של עידית,הרגיש והעמוק;
לרעות גאל דור, על הכוריאוגרפיה שנגעה בלב והעניקה לגוף קול;
ולשירי, חירות, חניאל, תהלה, שהם וחן – מחנכות השכבה, שעמלו במסירות והובילו את הבנות ליצירה משמעותית ומרשימה.
